פסיכודרמה היא שיטת טיפול המאפשרת לבטא את התחושות הפנימיות ברגעים שבהם מילים כשלעצמן אינן מספיקות.שמאפשרת לבטא את מה שקורה בפנים, דווקא ברגעים שבהם מילים כשלעצמן כבר לא מספיקות. כשאנחנו נשארים רק בתוך שיחה מילולית, חלקים שלמים מהחוויה הפנימית שלנו עשויים להישאר סגורים- כמו חדרים בבית שלא ביקרנו בהם שנים, או כאלה שלא ידענו בכלל שהם קיימים.
הפסיכודרמה מזמינה אותנו להיכנס אל אותם החדרים ולהדליק בהם את האור.
באמצעות מגוון כלים פרקטיים וחווייתיים, הפסיכודרמה מאפשרת לנו להבין את עצמנו מחדש- לא רק דרך המחשבה, אלא גם דרך הגוף, התנועה, הדימוי והמשחק.
בפסיכודרמה, המטופל מוזמן "לשחק" מצבים שונים מחייו- מההווה, מהעבר, ולעיתים גם מהעתיד.
העבודה אינה משחק רק לשם המשחק, אלא מסע מודע: החל מההזמנה העדינה להיכנס לסצנה, דרך חקירה משותפת, ועד למציאת דרכי פעולה או נקודות מבט חדשות. התהליך מאפשר לעבד רגשות באופן ישיר או עקיף, לשבור דפוסים אוטומטיים, ולהחזיר למטופל תחושת נוכחות ובחירה.
ייחודה של הפסיכודרמה טמון בכך שהיא משלבת בין עומק רגשי לבין חופש יצירתי. אין כאן "נכון" או "לא נכון"- יש מקום לנסות, לטעות, ולבדוק מה מרגיש אמיתי ומדויק
כשמשלבים פסיכודרמה עם הקשבה אמפתית, נוכחות מלאה והבנה טיפולית- נוצר מרחב בטוח שבו אפשר לגלות מחדש כוחות פנימיים, לעבד פצעים ישנים, ולפתוח במה פנימית לתנועה חדשה בחיים.
יש רגעים שבהם אנחנו יודעים להסביר היטב מה עובר עלינו, ועדיין משהו בפנים לא נרגע. השכל מבין, המילים מסתדרות במשפטים ברורים, אבל הגוף ממשיך לשאת מתח, כאילו לא קיבל אישור לשחרר. ולפעמים להיפך- אין מילים בכלל. התחושה בפנים סוערת, אבל כל ניסיון להסביר מרגיש דל מדי, לא נאמן למה שקורה באמת.
אחת הסיבות היא שהנפש לא תמיד מדברת בשפה מילולית. היא מתבטאת דרך תחושות, דימויים, תנועה ושתיקות. כשאנחנו נשארים רק במרחב המילולי, חלקים שלמים עלולים להישאר חסומים. הפסיכודרמה מאפשרת לגוף לשחרר מועקות ולחלקים הספונטניים והיצירתיים להוביל אותנו צעד אחד פנימה, אל המקומות שמילים לבד לא מצליחות להגיע.
לדוגמה, ילד לא תמיד יצליח לבטא את רגשותיו באמצעות שיחה, אבל דרך המשחק המשותף, יתגלה סיפור שלם שישקף אותם. לעומת זאת, מבוגר יכול לספר שוב ושוב על אותה סיטואציה יומיומית פשוטה, אבל רק כשהוא "מניח אותה על הבמה", הוא מגלה פתאום כמה רגשות מסתתרים מאחוריה.
כבני אדם אנחנו בראש ובראשונה יצורים חברתיים שלומדים, מתפתחים ומתקיימים באמצעות האינטראקציות החברתיות. ההישרדות והצמיחה שלנו שזורים בקשרים שנוצרים עם הסביבה המיידית ועם האחרים.
המשפחה היא הקבוצה הראשונה שהאדם נולד לתוכה. משם ולאורך החיים, הוא עתיד להיכנס למעגלים קבוצתיים נוספים: בית ספר, חברים, מקום עבודה, קהילה.
בכל קבוצה אנחנו מקבלים על עצמנו תפקידים שונים, פוגשים אחרים ומושפעים מהם, לוקחים חלק ממשהו גדול יותר מעצמנו. גם כשאנחנו לבד, הקבוצות שהשתתפנו בהן הופנמו בתוכנו, ואנחנו נוטים להמשיך בדיאלוג עם חלק מחבריהן.
בפסיכודרמה, הקבוצה היא הרבה יותר מאוסף של אנשים. היא הופכת למרחב חי שבו כל אחד מביא את עולמו הפנימי, ומתוך המפגש הזה נוצרת חוויה שמחזיקה את כולם יחד. לא פעם, דווקא כשהפוקוס עובר מאיתנו למישהו אחר, משהו בפנים מתחיל להתעורר. דרך הסיפור של האחר מתגלה הד שמוביל אותנו אל מקומות רדומים או חבויים בתוכנו. מקומות שלא תמיד העזנו לגשת אליהם לבד.
בתוך הקבוצה מתאפשרת תחושת שייכות וקבלה, ולעיתים גם חוויה של תיקון עדין מעצם ההשתתפות. זה קורה מתוך המפגש האנושי ובזכות הקשרים שנרקמים. הנוכחות המשותפת, ההקשבה, וההדהוד הספונטני שעוברים בין המשתתפים מזכירים לנו את האפשרות להיות יחד, גם כשכל אחד צועד במסלול הייחודי שלו.
לפסיכודרמה יש “ארגז כלים” רחב, אבל בפועל משתמשים רק במה שמתאים לאדם ברגע הנוכחי. השימוש בטכניקות הפסיכודרמטיות אינו מטרה בפני עצמה; הן אינן "תרגילים" שצריך לעבור, אלא טכניקות שמאפשרות באופן חוויתי להגיע לעומקים בדרך משחקית ואפילו מהנה.
כאשר יש דמות משמעותית בחיינו– אדם מהעבר או מההווה, רגש עוצמתי או חלק פנימי בתוכנו– ניתן להשתמש בטכניקת הכסא הריק. הכסא מאפשר "לתת מקום" לנוכחות הזו, להמחיש אותה ולהיכנס עמה לדיאלוג. דרך ההתבוננות והדיבור אל הכסא, נוצרת הזדמנות אמיתית לבטא מחשבות, רגשות ומילים שלא בהכרח היו יכולות להיאמר במציאות– בתוך מרחב מדומיין, בטוח ומכיל.
לפעמים קשה למצוא את המילים המדויקות או הנכונות. ככפיל, המטפל (או חבר קבוצה) מדבר בגוף ראשון כאילו הוא המטופל. אפשר להקביל את זה לאמא או אבא שמדבררים את התינוק/הפעוט. לאחר הצעת המשפט שמנסה להבהיר את מה שקורה בפנים. המטופל מחליט: “כן, זה בדיוק מה שאני מרגיש!” או “לא, זה לא זה”. עצם האפשרות להגיד מה מדויק ומה לא, כבר עוזרת לדייק.
יש מצבים שבהם מועיל לראות את עצמנו מבחוץ. לא מתוך ביקורת, אלא מתוך סקרנות ועניין: "איך זה נראה כשאני מגיב ככה?", "זה נשמע מעליב כשאני אומרת לך ככה את המשפט הזה?". כשמקבלים מראה שמשקפת משהו נכון באופן מותאם, מתאפשר לבחור מחדש, לפעמים לראשונה, את הדרך שבה רוצים לפעול.
לב-ליבה של הפסיכודרמה!
בטכניקת חילוף התפקידים אנחנו "נכנסים לנעליו" של האחר ורואים את העולם מנקודת המבט שלו או שלה– מה הוא מרגיש? מה היא הייתה עונה לי?
התרגול מאפשר לראות את הדברים מנקודת מבט חדשה, לפתח אמפתיה, להגביר תחושת הדדיות, ולהעמיק את ההבנה של מערכות היחסים בחיינו. בנוסף, הוא מזמין אותנו גם לראות את עצמנו באור חדש– דרך עיניו של האחר.
המשותף לטכניקות אלה ואחרות הוא שהן מאפשרות בדרך חוויתית ונעימה, החצנה של העולם הפנימי תוך כדי ביסוס של מרחב בטוח להתבוננות ולשינוי. הייצוג הפנימי– בין אם של דמות, רגש או קול פנימי– נעשה באופן שמאפשר לקיים עמו דיאלוג חי ונגיש. כל אחת מהן יוצרת אפשרות לראות את המציאות מפרספקטיבה אחרת: דרך עיניו של האחר, באמצעות שיקוף חיצוני או מתוך תנועה בין עמדות פנימיות שונות. כך מתאפשרת לאדם חוויה רגשית-תיאטרלית שבה מתרחבת המודעות העצמית, מתחדדת ההבנה של מערכות היחסים בחייו, ונפתחת דלת לשינוי אישי משמעותי.
הפסיכודרמה משלבת פסיכולוגיה עם אלמנטים מהתיאטרון, אך אין שום דרישה או צורך להיות שחקן/ית. לא חייבים לקום על הרגליים במהלך המפגשים או "להופיע".
במפגשים פרטניים, תשומת הלב של המטפל מוענקת למטופל באופן בלעדי. המטפל משמש עד, מראה או קול נוסף, וביחד אפשר להתייחס לתכנים הפנימיים שמבקשים עיבוד.
המרחב הטיפולי נבנה בהדרגה, מתוך הקשבה לקצב שנכון לכל מטופל או מטופלת. בכל רגע קיימת אפשרות בחירה מלאה: איך להתקדם, לאן, ועד כמה. בטיפול אין "נכון" או "לא נכון". אפשר לבחור להיות קרוב או רחוק מהחוויה, ולעצור ברגע שמרגישים שזה יותר מדי.
גם כשהלב כבד, כשיש תחושה של בלבול, עייפות, כעס או חוסר חשק, אפשר פשוט להיות. להרגיש מוחזק ומוכל. במרחב הזה יש מקום לכל הקולות והתחושות הפנימיות, הנעימות וגם הפחות נעימות, מבלי שהן יידחו או יישפטו.
העבודה עם יצר הסקרנות הבסיסי, הרצון להבין, והספונטניות הטבעית שבאדם, מאפשרת לגעת גם ברגשות שבדרך כלל קשה לשאת: כאב ישן, פחד שהודחק, או תסכול מתמשך. כשנותנים מקום לכל מה שעולה, אפשר להרגיש בהמשך הקלה קטנה בגוף, לפעמים רגע של בהירות, ולפעמים תחושת שחרור כללית.
ממש לא. אין פה הופעה מול קהל אמיתי או ציפייה לביצוע מיוחד. משתמשים בטכניקות שמתאימות ונכונות לאותו שלב.
הפסיכודרמה מבוססת על המשחק הטבעי שקיים אצל כל אחד מאיתנו ודומיננטי יותר אצל ילדים. הבנה ותקשורת יכולים לנבוע גם בדרכי משחק או יצירה שאינן בהכרח מילוליות.
זה משתנה מאדם לאדם. לפעמים כבר אחרי שניים־שלושה מפגשים מטופלים אומרים שהם לא יודעים להסביר בדיוק למה, אבל מרגישים הקלה או שינוי קטן. ולפעמים הדרך מתמשכת יותר. כמו בכל תהליך רגשי, יש קצב טבעי שבמהלכו השינויים מתרחשים.
בהחלט כן! חלק מהטכניקות מתקיימות ישירות דרך שיחת הווידאו, ואחרות מקבלות התאמה לסביבה שבה נמצאים או באמצעות כלים דיגיטליים. מהות הפסיכודרמה אינה תלויה במרחב הפיזי, אלא בחוויה עצמה– והיא מלווה את התהליך גם דרך המסך. הקשר האנושי, ההקשבה והאפשרות לגעת ברגש נשמרים במלואם.
למי שרוצה להעמיק, כתבתי מאמר נפרד על פסיכודרמה אונליין.
הפסיכודרמה עבורי היא קסם מתמשך שמצליח להפתיע אותי, מקצועית ואישית, בכל פעם מחדש. היא מציעה דרך אנושית ומבוססת מחקר ליצור אינטגרציה ברבדים שונים של החיים. כך מתאפשר לפגוש את המציאות מתוך חיבור ישיר ועמוק. כשנותנים מקום לחוויה עצמה ומוכנים להתמודד באומץ עם הרגשות שלנו, הלחצים הפנימיים כבר לא צריכים לזעוק או להתפרץ בלי שליטה. הם מקבלים הזמנה לצאת, לקבל את תשומת הלב הראויה ולהשתלב בהרמוניה עם שאר החלקים בתוכנו.