המורה שלחה תמונות מההפסקה בבית הספר:
רואים בהן ילדים ביחד, משחקים בחצר, ואת הילד שלכם בצד, נשען על הקיר ומסתכל עליהם מרחוק.
אחה"צ, אתם שואלים כהרגלכם "איך היה היום בבית הספר?"
"בסדר גמור," הוא עונה.
וממשיך לאכול.
אתם מנסים לשאול שוב, קצת אחרת:
– "עם מי שיחקת?"
– "איזה משחקים היו?"
התשובות מגיעות במשפטים קצרים והמבטים מתחמקים.
ברור לכם שעובר עליו משהו.
ראיתם את זה בתמונה. ועכשיו גם מרגישים את הכבדות בדרך שבה הוא נכנס לחדר וסוגר אחריו את הדלת.
המילים "בסדר גמור" מתחילות להרגיש כמו קיר ענק שאי אפשר לעבור דרכו.
הילד לא מתכוון לסגור אתכם בחוץ.
הוא פשוט לא יודע איך להסביר את מה שעובר עליו.
לפעמים הדרך היחידה של ילדים להתמודד עם חוויות קשות
היא לחסום או לטשטש אותן במשפטים כמו:
"הכול בסדר."
זה לא שהילדים באמת רוצים להישאר לבד עם כל הרגשות והמחשבות שמעיקות עליהם.
הם פשוט לא תמיד יודעים איך לשתף,
מתביישים,
או מפחדים לפעמים שלא יבינו אותם או שיכעסו עליהם.
כתוצאה מכך מגיעות הסתגרויות בחדר,
ישיבות ארוכות מול המסך,
ושתיקות שמנסות לשמור את הכל בפנים.
טיפול אונליין יכול לסייע לילדים להבין מה עובר עליהם ולעבד תכנים רגשיים דרך העולם הדיגיטלי שהם כבר מכירים היטב ונמצאים בו שעות רבות מהיום שלהם.
דרך המסך, אין נסיעות או תחושה של "עוד מקום של מבוגרים". במפגשי האונליין, הילד נמצא בבית שלו, עם הדברים והמשחקים שהוא מכיר ומרגיש נוח לידם. הוא נמצא בשליטה שעוזרת לו להיפתח. כאן, הילד יכול לדבר מהמקום שהוא מבלה את מרבית הזמן שלו ומרגיש בו הכי בטוח.
במקביל למרחב האישי של הילד, קיים מרחב נוסף וחשוב שמהווה עבורו החזקה ותמיכה- ליווי/הדרכת הורים. במפגשים אלה (שהם גם אונליין), נחשוב יחד מה עובר על הילד שלכם, ונעשה חיבורים בין הנושאים שעולים בתהליך הפרטני לבין מה שקורה בבית או במרחבים אחרים שהוא נמצא בהם.
הזמן חולף, ויום אחד אתם שואלים אותו שוב: "איך עבר עליך היום?"
הוא עונה כרגיל "בסדר גמור". אבל הפעם משהו השתנה. הוא לא הולך מיד לחדר. הוא עומד רגע, חושב, ואז אומר: "האמת היא שהיה לי קצת קשה בהפסקה היום, אבל אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו. אני אדבר על זה בפגישה עם שחר."
אמנם אתם עדיין לא יודעים הכל, אבל אתם יכולים להיות רגועים יותר שיש לו מקום לעבד את מה שעובר עליו.
"בסדר גמור" אתם עונים לו..